גמרא
פירוש
אֶפְשָׁר בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְקֹרֵא לָהּ בַּת דְּאָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אפשר בת מאה ושלשים וקרי לה בת – ומנלן דבת הכי הואי דאמר ר׳ חמא בר חנינא לקמן (קכג:) זו יוכבד שהשלימה מנין שבעים נפש שהורתה היתה בדרך שירדו למצרים ולידתה בין החומות כלומר בתוך חומות של מצרים ישראל משעה שנכנסו למצרים ועד שיצאו רד״ו שנה ובאותו פרק נגאלו ישראל טול ממאתים ועשר שמונים שנה נשתיירו מאה ושלשים שנה ונמצא שבשעה שנולד משה היתה אמו בת מאה ושלשים:
ויקח ויחזור מיבעי ליה – שקודם לכן ילדה מרים ואהרן וגרשה כשגזר פרעה כל הבן הילוד:
להלן – כשנשאו לבעל בנות צלפחד:
מנאן הכתוב דרך גדולתן – כדרך שנולדו כדכתי׳ ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה:
וכאן – כשעמדו לפני משה:
מנאן הכתוב דרך חכמתן – כדכתיב ותקרבנה בנות צלפחד ואלה שמות בנותיו מחלה ונועה חגלה ומלכה ותרצה:
בישיבה – בבית המדרש היו יושבין לפי חכמתן אע״פ שהוא בחור והושיבו למעלה:
במסיבה – בסעודה:
והוא דמופלג בחכמה ובזקנה – יותר מן האחרים: כולם שקולות – בחכמה: אלא להגון להם – שהוא חשוב במשפחת אביהן: מתיב רבא – האי קרא דכתיב גבי טומאת מקדש וקדשיו אמור אליהם לדורותיכם אלו הבנים משום הכי איצטריך למימר להו לתרוייהו מפני שיש מצות שנצטוו אבות ולא נצטוו בנים: באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה – שלא היה נוהג אלא באותו דור כדאמרי׳ לקמן:
והרבה מצות נצטוו בנים ולא אבות – כגון חלה ותרומה ומעשר וכל מצות הנוהגות בארץ מה שלא היו יכולין לקיים במדבר משום הכי הוצרך להזהיר אבות ובנים על טומאת מקדש וקדשיו: קתני מיהת באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה וגו׳ – אלמא דבנות צלפחד לא הותרו לינשא אלא למשפחת אביהם ולא לכל מי שירצו וקשיא לרב יהודה:
לבר מבנות צלפחד – דהותרו: אלא מעתה זה הדבר דכתיב גבי שחוטי חוץ – זה הדבר אשר צוה ה׳ לאמר איש איש מבני ישראל אשר ישחט שור וגו׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנאן הכתוב דרך גדולתן – כדרך שנולדו כדכתי׳ ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה:
וכאן – כשעמדו לפני משה:
מנאן הכתוב דרך חכמתן – כדכתיב ותקרבנה בנות צלפחד ואלה שמות בנותיו מחלה ונועה חגלה ומלכה ותרצה:
בישיבה – בבית המדרש היו יושבין לפי חכמתן אע״פ שהוא בחור והושיבו למעלה:
במסיבה – בסעודה:
והוא דמופלג בחכמה ובזקנה – יותר מן האחרים: כולם שקולות – בחכמה: אלא להגון להם – שהוא חשוב במשפחת אביהן: מתיב רבא – האי קרא דכתיב גבי טומאת מקדש וקדשיו אמור אליהם לדורותיכם אלו הבנים משום הכי איצטריך למימר להו לתרוייהו מפני שיש מצות שנצטוו אבות ולא נצטוו בנים: באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה – שלא היה נוהג אלא באותו דור כדאמרי׳ לקמן:
והרבה מצות נצטוו בנים ולא אבות – כגון חלה ותרומה ומעשר וכל מצות הנוהגות בארץ מה שלא היו יכולין לקיים במדבר משום הכי הוצרך להזהיר אבות ובנים על טומאת מקדש וקדשיו: קתני מיהת באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה וגו׳ – אלמא דבנות צלפחד לא הותרו לינשא אלא למשפחת אביהם ולא לכל מי שירצו וקשיא לרב יהודה:
לבר מבנות צלפחד – דהותרו: אלא מעתה זה הדבר דכתיב גבי שחוטי חוץ – זה הדבר אשר צוה ה׳ לאמר איש איש מבני ישראל אשר ישחט שור וגו׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush